עזרה ראשונה נפשית: מה באמת עוזר בשעות ובימים שאחרי אירוע קשה
בשעות הראשונות אחרי אירוע קשה, העזרה היעילה ביותר אינה שיחה מעמיקה על מה שקרה. היא החזרת ביטחון, הרגעה, חיבור לאנשים קרובים ושיקום הדרגתי של תחושת יכולת. המחקר של העשורים האחרונים שינה כאן תפיסות שהיו מקובלות בעבר, והמאמר הזה מסביר מה נמצא ואיך מיישמים אותו במשפחה, בעבודה ובקהילה.
חמישה עקרונות שעליהם מסכימים המומחים
בשנת 2007 פרסמה קבוצה בינלאומית של חוקרי טראומה, בהם גם חוקרים ישראלים, סיכום של מה שידוע על התערבות מוקדמת אחרי אסון ואלימות המונית. הם זיהו חמישה עקרונות שנתמכים בראיות אמפיריות:
- תחושת ביטחון: קודם כול ביטחון פיזי ומקום מוגן, ואחר כך מידע אמין על מה שקורה.
- הרגעה: הורדת עוררות גופנית ורגשית, כדי שאפשר יהיה לישון, לאכול ולקבל החלטות.
- תחושת מסוגלות, אישית וקהילתית: האמונה שאפשר לעשות משהו שמשפיע על המצב.
- קשר: חיבור מהיר למשפחה, לחברים ולקהילה.
- תקווה: הציפייה שהמצב יכול להשתפר, גם אם לא מיד.
עקרונות אלה עומדים בבסיס מדריכי העזרה הראשונה הנפשית של ארגון הבריאות העולמי, שמסכמים אותם בשלושה פעלים פשוטים: להסתכל, להקשיב, לחבר.
למה לא לבקש מאדם "לפרוק הכול" מיד
עד סוף שנות התשעים נהוג היה לערוך מפגש תחקור נפשי (דבריפינג) בימים שאחרי אירוע, שבו כל משתתף מתבקש לשחזר בפירוט את מה שראה והרגיש. סקירת קוקרן משנת 2002 מצאה שמפגש כזה אינו מונע פוסט טראומה, ובאחד המחקרים אף נמצאו יותר תסמינים אצל מי שעברו אותו כעבור שנה. מאז, ההנחיות הבריטיות (NICE) ממליצות במפורש שלא להציע תחקור נפשי שגרתי מיד אחרי אירוע טראומטי.
אין פירוש הדבר שאסור לדבר. מי שרוצה לספר צריך אוזן קשובה. ההבדל הוא בין הקשבה למה שאדם בוחר לשתף לבין לחץ לעבור על כל הפרטים כשהוא עדיין מוצף.
מחוסר אונים לפעולה: המודל הישראלי
בישראל פותח מודל העזרה הראשונה הנפשית SIX Cs, שמשמש מדריכי חוסן בקהילות, בבתי חולים ובמסגרות חירום. הרעיון המרכזי בו הוא שברגע של הצפה, מה שעוזר הוא להפעיל שוב את החשיבה ואת הפעולה, ולא רק לנחם. במחקר רטרוספקטיבי על 428 משתתפים, סיוע מרגיע בלבד לא נמצא קשור לרמת תסמיני הפוסט טראומה, וסיוע מפעיל, שעודד פעולה יעילה, נמצא קשור לתסמינים מעטים יותר. הקשר נמצא בעיקר אצל מי שדיווחו על חוסן נמוך יחסית. זה ממצא מעניין, אבל מחקר שמסתכל אחורה אינו שקול לניסוי מבוקר, ולכן נכון לראות בו כיוון מבטיח ולא כהוכחה.
בפועל זה נראה כך:
- שאלות שמחייבות מחשבה: "מי נמצא איתך עכשיו?", "מה הדבר הראשון שצריך לעשות?". שאלה פשוטה מחזירה את הקשב אל ההווה.
- בחירות קטנות: "תרצה מים או תה?", "איפה נוח לך לשבת?". החלטה קטנה מחזירה מעט שליטה.
- משימה מוגדרת: לעזור לסדר, להתקשר לבן משפחה, לקחת אחריות על משהו מוחשי.
- סדר של זמן: לומר במפורש "האירוע הסתיים, עכשיו אנחנו כאן", כשזה אכן נכון.
מה אפשר לומר לאדם קרוב ומה עדיף לא
| עוזר בדרך כלל | עדיף להימנע |
|---|---|
| להיות שם, גם בשתיקה | להפציר באדם לספר מה שקרה |
| לשאול "מה יעזור לך עכשיו?" | "תגיד תודה שזה לא היה יותר גרוע" |
| עזרה מעשית: אוכל, סידור ילדים, סידורים | הבטחות שאי אפשר לעמוד בהן ("הכול יהיה בסדר") |
| לתת מידע ברור ואמין כשיש | לשתף שמועות או סרטונים קשים |
| לנרמל תגובות חריפות בימים הראשונים | לתייג תגובה כ"הגזמה" או כ"חולשה" |
העיקרון שמאחד את העמודה הימנית הוא כבוד לקצב של האדם. הוא מחליט מה לספר, למי ומתי.
ומה עם עצמכם?
מי שמסייע לאחרים (הורים, מורים, צוותי רפואה וצוותי חירום) חשוף בעצמו לעומס רב. לכן כדאי לקבוע מראש עם מי מדברים בסוף היום, לשמור על שעות שינה ולשים לב לסימנים של שחיקה. עזרה ראשונה נפשית אינה תחליף לטיפול. כשתסמינים נמשכים מעבר לחודש הראשון, הצעד הבא הוא הערכה מקצועית (פירוט במאמר על טראומה ופוסט טראומה).
עבודה עם קבוצות וקהילות
מאז 7 באוקטובר אני מנחה גם קבוצות טיפוליות לחיזוק חוסן אישי, לצד הטיפול הפרטני. בקבוצה עובדים על אותם עקרונות: להבין מה קורה לנו בגוף ובמחשבות, לתרגל דרכים להוריד עוררות ולגלות שוב את הכוחות של כל אחד ושל הקבוצה. אם אתם מלווים מישהו קרוב ולא בטוחים מה נכון לעשות, אפשר לפנות אליי גם להתייעצות.
רוצים לדבר על זה?
אפשר לקבוע שיחת היכרות קצרה, להבין יחד מה קורה עכשיו ולבדוק איזה צעד מתאים לכם.
מקורות
- Hobfoll, S. E., Watson, P., Bell, C. C., et al. (2007). Five essential elements of immediate and mid-term mass trauma intervention: Empirical evidence. Psychiatry, 70(4), 283–315. סקירת מומחים.
- World Health Organization, War Trauma Foundation & World Vision International. (2011). Psychological First Aid: Guide for Field Workers. who.int
- Rose, S., Bisson, J., Churchill, R., & Wessely, S. (2002). Psychological debriefing for preventing post traumatic stress disorder (PTSD). Cochrane Database of Systematic Reviews, CD000560. סקירה שיטתית.
- NICE. (2018). Post-traumatic stress disorder (NG116). nice.org.uk/guidance/ng116
- Farchi, M., & Gidron, Y. (2023). Active versus comforting aid: The SIX C's model for psychological first aid. Prehospital and Disaster Medicine, 38(S1), s212. doi:10.1017/S1049023X2300540X. מחקר רטרוספקטיבי (תקציר כנס).